מקרה שנדון לאחרונה בביהמ"ש מתאר את הסיפור הבא:
מתווך פרסם דירה, כדירה תחת בלעדיות המתווך. בפועל תוקפה של הבלעדיות כבר פקעה.
על סמך עובדה זאת, פנה הקונה למתווך ואף רכש את הדירה. כאשר התברר לקונה, כי הדירה לא הייתה תחת בלעדיות סירב לשלם את דמי התיווך למתווך. 

ביהמ"ש פסק כדלקמן:

כאשר קונה בוחר ליצור קשר עם מתווך, על אף שיש בידו את פרטיו האישיים של מוכר הנכס, וחותם על הסכם תיווך בו הוא מתחייב לשלם שכר למתווך, אין בקיומו או בהעדרו של הסכם בלעדיות בין המתווך למוכר כדי להשפיע על חובתו של קונה לשלם עבור השירות שקיבל.
כאשר אין חולק כי המתווך קישר בין הקונה לבין המוכרת, הראה לקונה את הדירה, ואף השתתף בפגישה בה נחתם זכרון דברים (אף אם זה היה מותנה ובלתי מחייב, ככטענת התובעת), כדי להגדירו כגורם יעיל בעסקה הזכאי לדמי תיווך. כאשר אין הכחשה של התובעת כי הגיעה לדירה בסיועו של המתווך עימו נפגשה לפחות פעם אחת והתחייבה בפניו לשלם לו דמי תיווך, הרי שגם אם בהמשך המשא ומתן לא נטל המתווך קשר פעיל, חייבת התובעת לשאת בדמי התיווך על פי ההסכם ביניהם.
כפועל יוצא, יש לדחות את התביעה להורות למתווך להשיב לתובעת את דמי התיווך החלקיים ששולמו, ולקבל את התביעה לחייב את התובעת לשלם למתווך את יתרת דמי התיווך, בשיעור של 2% בצירוף מע"מ.