חוק השכירות קובע, כי על המשכיר חלה חובה לתקן פגם במושכר, כאשר חובה זו מוטלת על המשכיר למשך כל תקופת השכירות.
החוק אף מגדיר מהו ״פגם״ אשר המשכיר חייב בתיקונו. פגם הינו ״כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות״.
עם זאת החוק מטיל אחריות על השוכר לתיקון פגם, כאשר מדובר בנזקים שהמשכיר אינו אחראי להם, מאחר שנגרמו עקב רשלנותו ו/או מחדליו של השוכר.
מאחר והאחריות הכללית לתיקון פגם מוטלת על המשכיר, היה והמשכיר נמנע מתיקון הפגם, רשאי השוכר לנקוט באחת משתי הדרכים הבאות: הראשונה, השוכר יכול לתקן בעצמו את הפגם, ולדרוש מהמשכיר להשיב את הוצאותיו. השניה להפחית את דמי השכירות באופן יחסי. במקרה שבוחר השוכר באפשרות הראשונה, עליו לתת למשכיר הודעה בכתב מראש על ביצוע התיקון. חשוב להבהיר, על השוכר לבחון היטב כי עמד בכל תנאי החוזה ולא ביצע כל קיזוז אסור, דבר שעלול להוליד ׳פיצוץ׳ והתנהלות משפטית ארוכה בין הצדדים.

 

נדמה, כי ההגדרה הכללית של החוק מעמידה את השוכרים והמשכירים בדילמה, האם הפגם הקיים במושכר קרה בעקבות התנהלות השוכר, ועל כן השוכר חייב בתיקונו, או עקב בלאי סביר ומשכך חב המשכיר בתיקון הפגם.
לאור האמור לעיל, חשיבות ראשונה במעלה לעריכת הסכם שכירות מפורש וודאי המגדיר באופן ברור את חלוקת הנטל, ככל שהדבר אפשרי.
בנוסף, בכל תיקון שנעשה על-ידי בעל מקצוע יש להקפיד ולברר מה גרם לפגם ולדרוש ״סיכום תיקון״.
המלצה נוספת, שכל תקשורת בין השוכר והמשכיר, ולהפך, תהיה מתועדת בכתב. בנוסף טוב יעשו הצדדים אם ימתינו זמן סביר לאחר מתן ההודעה הנוגעת לפגם, בטרם ינקטו בפעולה כלשהי כנגד הצד שכנגד.