מקרה אשר נדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי:
המדובר בזוג אשר רכשו מחברה לבנייה בע"מ, דירה בפרויקט נחלת בנימין בקרית אתא (להלן: "הדירה"). חוזה רכישת הדירה (להלן: "החוזה") נחתם ביום 5.1.12, על פיו התחייבה החברה למסור את הדירה לתובעים לכל המאוחר בתום 18 חודשים מיום חתימת החוזה, קרי עד ליום 4.7.13. בפועל נמסרה הדירה לתובעים ביום 20.2.14, באיחור של 7.5 חודשים.

החברה הקבלנית הסכימה לפצות את התבועים על האיחור בסך 23,625 שקל, כלומר על חמישה חודשים וחצי, מכיוון שבחוזה עליו חתמו היה סעיף שאומר שבמצב שבו התובעים ביקשו לבצע שינויים ותוספות בדירה, החברה הקבלנית רשאית למסור את הדירה בעיכוב של 60 ימים.

 

בעקבות זאת, פנו התובעים לבית משפט לתביעות קטנות שיחייב את החברה הקבלנית להוסיף על הפיצוי ששילמה עוד כ-21 אלף שקל כך שסך כל הפיצוי יעמוד על 45 אלף שקל.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את טענת הרוכשים כי תקופת האיחור היא 7.5 חודשים, וקבע שנוסח החוזה בהקשר זה סותר את חוק המכר, דבר שבלתי אפשרי לקבל.

החברה הקבלית ערערה ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
מועד מסירת הדירה נקבע ברגיל במסגרת החוזה שנכרת בין הצדדים והוא יכול להשתנות בהסכמת הצדדים, בהתקיים נסיבות מסויימות, במסגרת החוזה שביניהם. אין סיבה לא ליתן תוקף מחייב להסכמת הצדדים, שבמצב של הזמנת תוספות ושינויים בדירה ע"י הרוכש, יידחה מועד המסירה הנקוב בחוזה – ובלבד שעמידה על זכות זאת מצד המוכר נעשית בדרך מקובלת ובתום לב. 
במקרה דנן, לאור שינויים ותוספות שבוצעו בדירה, בהתאם להסכמת הצדדים מועד מסירת הדירה המקורי שנקבע אמור להידחות. בהתאם, תקופת האיחור במסירה תופחת ל- 5.5 חודשים.